מיתוסים על הפרעת קשב וריכוז

יש הרבה מאוד מיתוסים על הפרעת קשב וריכוז, אבל רובם לא נכונים…
אנחנו כאן כדי לעשות סדר!

"הפרעת קשב עוברת בגיל 18" – לא נכון!

עד כמה שידוע לנו כיום, הפרעת קשב לא עוברת לעולם. הפרעת הקשב משנה צורה עם השנים, כי אנשים מפתחים מנגנונים שעוזרים להם להסוות את ההפרעה ולתפקד.

ילדים עם הפרעת קשב משתדלים נורא להיות בסדר וכמו כולם. עם הגיל, המנגנונים האלה גורמים לכך שקשה יותר לזהות את ההפרעה. בעצם הליקוי התפקודי נשאר, אבל הקריטריונים מעט פוחתים. זו גם הסיבה ששינו את ההגדרות לאבחון, כך שהיום לאבחון מבוגרים נדרשים קצת פחות קריטריונים.

"אני לא היפראקטיבי, אז לא יכול להיות שיש לי הפרעת קשב" – לא נכון!

הפרעת קשב אינה תמיד מלווה בהיפראקטיביות, והתסמינים של היפראקטיביות לא הכרחיים לאבחנה. היום יש אבחנה יחידה בשם "ADHD", ובעברית "הפרעת קשב".

בספרות המקצועית יש מספר תתי-סוגים, הנועדו לצורכי מחקר בלבד, וכולם כלולים תחת האבחנה של הפרעת קשב:

  1. רק תסמיני קשב – inattentive type
  2. רק תסמינים של היפראקטיביות ואימפולסיביות – hyperactive type
  3. תסמיני קשב והיפראקטיביות (משולב) – combined type

"הפרעת קשב זו לקות למידה" – לא נכון.

לקות למידה משפיעה על היכולות הדידקטיות (לימודיות) של האדם. לעומת זאת, הפרעת קשב יכולה להשפיע על היכולות הדידקטיות של האדם אך טווח השפעתה הוא על כל מעגלי החיים של האדם.

בנוסף האבחונים הללו בסמכות אנשי מקצוע שונים. אבחון הפרעת קשב נעשה על ידי פסיכיאטר או נוירולוג, בעוד שאבחון לקות למידה נעשה על ידי פסיכולוג מומחה או מאבחן דידקטי.

"הפרעת קשב זה סתם פינוק. במקום להיות עצלנים, הם צריכים להתאמץ יותר" – לא נכון!

זו אמירה כמעט מרושעת. אנשים הסובלים מהפרעת קשב דווקא מאוד מתאמצים להתרכז, אך נכשלים בכך באופן עקבי ולכן חיים בהרגשה קשה של תסכול ואכזבה עצמית.

כפי שלא תקראו "מפונק" לילד שזקוק למשקפיים, או לטיפול תרופתי קבוע באינסולין, כך גם ילד שזקוק לטיפול תרופתי קבוע בריטלין אינו מפונק בשום צורה.

"הפרעת קשב היא תוצאה של הורות גרועה" – לא נכון!

זה מיתוס שסתם יוצר רגשות אשמה אצל הורים, ללא שום סיבה. הדבר היחיד שאולי קשור להורים הוא שהפרעת קשב עוברת בתורשה, כך שסביר מאוד שלפחות אחד ההורים סובל מהפרעת קשב בעצמו ואולי העביר אותה לילד…

"ילדים עם הפרעת קשב חכמים יותר מהממוצע" – לא נכון.

כמו שפעם היה מיתוס שכל הילדים עם הפרעת קשב חכמים פחות מהממוצע, היום יש מיתוס שילדים עם הפרעת קשב חכמים יותר מהממוצע – ושני הדברים לא נכונים.

מחוננים זו קבוצה מיוחדת וכנראה זה נכון שאצלם יש יותר לקויות, כולל הפרעת קשב, אבל רואים את זה רק בקליניקה ועוד אין הוכחות כי עוד אין כמעט מחקרים ועבודות שנעשו בנושא.
סך הכל, ילדים עם הפרעת קשב מתפרסים על פני כל העקומה של האינטיליגנציה.

"יש יותר בנים עם הפרעת קשב מאשר בנות" – נכון חלקית.

הפרעת קשב קיימת גם אצל בנים וגם אצל בנות. נכון שיש שכיחות גבוהה יותר בבנים, אך הפער קטן יותר ממה שהאמינו בעבר – היום חושבים שהיחס הוא 2:1 (כלומר 2 בנים על כל בת שסובלת מהפרעת קשב).

אבל "כשבנים סובלים כל העולם יודע"… ביחס לבנים, בנות פחות נוטות להיות היפראקטיביות, וגם כשהן היפראקטיביות הן פחות בולטות לעין. לכן לפעמים נדמה כאילו יש הרבה יותר בנים שסובלים מההפרעה.

"הפרעת קשב נובעת משימוש רב באינטרנט ומזיהומים באוויר ובמים" – לא נכון.

ככל הנראה זה ממש לא נכון. הפרעת קשב היא דווקא אחת ההפרעות הכי תורשתיות שקיימות ברפואה. זה שאומר שהתורשה היא כנראה הסיבה העיקרית, ולגורמים הסביבתיים יש השפעה פחותה עד זניחה.

ילדים עם הפרעת קשב מחפשים דברים שימקדו אותם, ולכן מחפשים דברים כמו מחשב ואינטרנט שמקלים עליהם להתמקד, ואז נדמה שהקשר הפוך – אבל זה כנראה לא נכון.