אפילפסיה, הפרעת קשב והיפראקטיביות ומתילפנידאט: בחינה ביקורתית של ראיות מנחות

Epilepsy, Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder and Methylphenidate: Critical Examination of Guiding Evidence.

שמות החוקרים: Ravi M, Ickowicz A

J Can Acad Child Adolesc Psychiatry. 2016 Winter;25(1):50-8. Epub 2016 Feb 1.

לקריאת התקציר המקורי לחצו כאן

אפילפסיה, הפרעת קשב והיפראקטיביות ומתילפנידאט: בחינה ביקורתית של ראיות מנחות

מטרה:

הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD – Attention Deficit and Hyperactivity Disorder) ואפילפסיה נלוות אחת לשניה לעתים קרובות; ועדיין בספרות הפסיכיאטרית יש מחסור ניכר בראיות מנחות בנוגע לבטיחות וליעילות של טיפול במתילפנידאט (MPH – methylphenidate) באוכלוסיה זו. מטרת הסקירה הזו היא להעריך באופן ביקורתי את הראיות בנוגע לטיפול בהפרעת קשב והיפראקטיביות בהקשר של הפרעות פרכוסים כדי שהשיקולים והפרקטיקות בטיפול יוכלו להתבסס על מידע טוב יותר.

שיטות:

חיפוש מקיף של מאגרי הנתונים Central, Embase, Medline ו-Web of Science זיהה 349 מאמרים. לאחר עיון מעמיק, זוהו רק תשעה מאמרים רלוונטיים שתורמים מידע חדש ומספקים נתונים אמינים וניתנים לניתוח; שבעה היו מחקרים פרוספקטיביים (שני מחקרים כפולי סמיות עם ביקורת פלסבו, חמישה מחקרים ללא סמיות) ושניים היו סקירות רטרוספקטיביות. המחקרים הפרוספקטיבים נסקרו בפירוט, הוערכו באופן ביקורתי ונותחו.

תוצאות:

כל המחקרים דיווחו שאין עליה בשיעורי הפרכוסים ברוב המשתתפים לאחר חשיפה למתילפנידאט. מתילפנידאט נמצא יעיל בטיפול בתסמיני הפרעת קשב והיפראקטיביות.

עם זאת, המגבלות החשובות המפורטות להלן במחקרים מקשות על הסקת מסקנות בבטחון: מדגמים קטנים, חוסר אחידות בנוגע לסוג וחומרת הפרכוס, משך תקופת הזמן ללא פרכוסים טרם תחילת הטיפול בממריצים, ושיעורי פרכוסים נמוכים בנקודת ההתחלה.

מסקנות:

בהינתן ההשפעות האקדמיות, החברתיות, הרגשיות, והתפקודיות של הפרעת קשב והיפראקטיביות לא מטופלת, גישה עירנית וזהירה לשימוש במתילפנידאט בילדים עם אפילפסיה יציבה שנפגעים כתוצאה מתסמיני הפרעת הקשב הינה מוצדקת.