סיכון לטיקים עם פסיכוסטימולנטים להפרעת קשב והיפראקטיביות

Risk of Tics with Psychostimulants for ADHD

שמות החוקרים: J. Gordon Millichap, MD

Pediatr Neurol Briefs. 2015 Dec; 29(12): 95.

לחצו כאן לקריאת המאמר המקורי

סיכון לטיקים עם פסיכוסטימולנטים להפרעת קשב והיפראקטיביות

חוקרים באוניברסיטת ייל, ניו הייבן, קונטיקט, ערכו מטה-אנליזה כדי לבחון את הסיכון להופעה חדשה או החמרה של טיקים כתוצאה משימוש בפסיכוסטימולנטים לטיפול בילדים הסובלים מהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD – Attention Deficit and Hyperactivity Disorder).

חיפוש ב-PubMed זיהה 22 מחקרים כפולי-סמיות אקראיים עם ביקורת פלסבו, המערבים 2,385 ילדים עם ADHD.

הופעה חדשה של טיקים או החמרת תסמיני טיקים דווחו ב-5.7% מתוך קבוצת הפסיכוסטימולנטים, וב-6.5% מתוך קבוצת הפלסבו.

סיכון לטיקים ששויך עם טיפול בפסיכוסטימולנטים היה דומה לזה שנצפה עם הפלסבו (p = .962). הסיכון לא הושפע על ידי סוג הפסיכוסטימולנט, טווח פעולה קצר או ארוך, מינון ומשך הטיפול, ואף לא על ידי גיל הנבדק.

מחקרים מוצלבים (crossover) שויכו עם סיכון מוגבר משמעותית לטיקים עם שימוש בפסיכוסטימולנטים בהשוואה למחקרי קבוצות מקבילים.

מטה-אנליזה של מחקרים מבוקרים אינה תומכת בקישור שבין הופעה חדשה או החמרה של טיקים לבין שימוש בפסיכוסטימולנטים.

הכותבים מסיקים כי סביר יותר שהיארעות טיקים במהלך טיפול ב-ADHD תהיה מקרית מאשר תוצאה של פסיכוסטימולנטים. הממצאים של המטה-אנליזה מספקים תמיכה חזקה להתחלת טיפול מחדש בילדים שפיתחו טיקים במועד סמוך להתחלת הטיפול בפסיכוסטימולנטים. [1]

פרשנות:

נוירולוגים התחילו לזהות טיקים כהפרעה אורגנית בשנות ה-1970, זמן קצר לאחר תחילת השימוש במתילפנידאט לטיפול ב-ADHD [2]. תיוג ה-FDA בארה"ב הזהיר מפני השימוש בסטימולנטים אצל ילדים עם היסטוריה אישית או משפחתית של טיקים. מאז 1983, נדרשים לציין טיקים או היסטוריה משפחתית של טיקים כהתוויית נגד לשימוש בפסיכוסטימולנטים לטיפול ב-ADHD. מאז מחקרים מבוקרים רבים לא הראו השפעה כלשהי של פסיכוסטימולנטים על טיקים, ופסיכוסטימולנטים יעילים בתור טיפול ב-ADHD עם טיקים נלווים באותה מידה בה הם יעילים עבור ילדים הסובלים מ-ADHD בלבד [3]. תסמיני ADHD באופן טיפוסי גורמים לליקוי חמור יותר בתפקוד אקדמי, מערכות יחסים חברתיות ותפקוד נוירופסיכולוגי, בעיקר תפקודים ניהוליים, כאשר ADHD קיים בילדים עם טיקים, טיעון לטובת השימוש בפסיכוסטימולנטים.

על אף ההוכחות הברורות ממטה-אנליזה לכך שפסיכוסטימולנטים הינם חפים מאשמת היותם גורם לטיקים בילדים עם ADHD, הניסיון של נוירולוגים מטפלים לעתים קרובות יצדד במסקנות הפוכות ובהימנעות מסטימולנטים בילד שמפתח טיקים לראשונה או סובל מהחמרה משמעותית של הטיקים עם תחילת הטיפול בסטימולנטים. במאמר מערכת, מפורטות המלצות לניהול דילמה זו: 1) הימנעו משימוש בסטימולנטים כאשר ישנן סיבות אחרות לחוסר קשב (לדוגמה חרדה); 2) הסבירו את שיעור הטיקים כתופעת לוואי (20% בילדים עם טיקים קיימים ו-6% באלו שסובלים מ-ADHD ללא טיקים); 3) היארעות טיקים מתגברת ודועכת ועלולה אפילו לסבך התחלת שימוש בתרופה כגון קלונידין, המשמשת לעתים לטיפול בטיקים [4].

הפניות:

1. Cohen SC, Mulqueen JM, Ferracioli-Oda E, Stuckelman ZD, Coughlin CG, Leckman JF, et al. Meta-Analysis: risk of tics associated with psychostimulant use in randomized, placebo-controlled trials. J Am Acad Child Adolesc Psychiatry. 2015 Sep;54(9):728–736. doi: 10.1016/j.jaac.2015.06.011. [PubMed][Cross Ref]
2. Denckla MB, Bemporad JR, MacKay MC. Tics following methylphenidate administration. A report of 20 cases. JAMA. 1976 Mar;235(13):1349–1351. doi: 10.1001/jama.1976.03260390035024. [PubMed][Cross Ref]
3. Bloch MH, Panza KE, Landeros-Weisenberger A, Leckman JF. Meta-analysis: treatment of attention-deficit/hyperactivity disorder in children with comorbid tic disorders. J Am Acad Child Adolesc Psychiatry.2009 Sep;48(9):884–893. doi: 10.1097/CHI.0b013e3181b26e9f. [PMC free article] [PubMed] [Cross Ref]
4. Friedland S, Walkup JT. Meta-assurance: No tic exacerbation caused by stimulants. J Am Acad Child Adolesc Psychiatry. 2015 Sep;54(9):706–708. doi: 10.1016/j.jaac.2015.06.018. [PubMed] [Cross Ref]